איזה טיפול עדיף לשבר סגור בזרוע – כירורגי או סד?

תוצאות מחקר בן חמש שנים של ניסוי קליני לטיפול בשברי הזרוע (Humerus fracture) מראות כי אין הבדל בין ניתוח לקיבוע פונקציונלי.

הטיפול המקובל לשברים סגורים בעצם הזרוע הוא ניתוח פתוח לייצוב העצם או קיבוע פונקציונלי. ניסוי קליני אקראי בפינלנד (Finish Shaft of the Humerus - FISH1) בדק את תוצאות שתי הגישות הטיפוליות הללו לאחר מעקב של חמש שנים. המחקר הוצג השבוע בכתב העת JAMA Network.

בניסוי הוקצו 82 מבוגרים עם שבר זרוע סגור שחולקו אקראית – מחציתם לניתוח ייצוב ומחציתם לקיבוע פונקציונלי בשני בתי חולים אוניברסיטאיים בפינלנד. לקבוצות היו מאפיינים בסיסיים דומים.

לאחר שנה לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות, אך קרוב לשליש מהמטופלים שטופלו בסד נזקקו לניתוח משני. בהמשך המעקב, אצל מי שנזקקו לניתוח משני לאחר טיפול בסד, אזור השבר היה פחות יציב ומקובע בהשוואה למי שעבר ניתוח בהצלחה ולמי שהקיבוע בסד היה מספיק חזק אצלם. כלומר, תוצאות חיזוק האזור היו פחותות מתוצאות קבוצת המנותחים ואלה שעברו קיבוע מוצלח.

המעקב בן חמש שנים בוצע בין נובמבר 2017 לינואר 2023. לאחר חמש שנים, 67 מהמשתתפים (82%) עברו הערכה מחודשת וגם אז התוצאות לא הראו הבדל בין הקבוצה שעברה ניתוח לקבוצה שעברה קיבוע בציון DASHי- Disabilities of Arm, Shoulder, and Hand. ציון ה-DASH הממוצע היה 8.6 בקבוצה שעברה ניתוח ו-8.4 בקבוצה שטופלה באמצעי חיזוק. כל התוצאות המשניות לא הראו הבדלים מובהקים, למעט טווח התנועה של המרפק.

גם בניתוח לפי פרוטוקול, לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הניתוח הראשוני, קיבוע מוצלח או ניתוח משני - כל הקבוצות הציגו תוצאות טובות בסופו של דבר ולא היו סיבוכים מאוחרים.

החוקרים מסכמים כי בטווח הארוך, שתי הגישות הטיפוליות היו בעלות תוצאות דומות ומספקות. למרות כשלי הקיבוע הראשוני, לאחר חמש שנים לא נצפו הבדלים קליניים בין הקבוצות. המחקר מספק מידע חשוב להחלטות טיפול מושכלות בקרב רופאים למטופלים עם שברי זרוע.