חולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) הסובלים גם מתחלואה קרדיווסקולרית ומטבולית נלוות חווים לרוב עול תסמינים גבוה יותר. מספר מחקרים העריכו את השפעתן של מחלות נלוות אלו על התוצאים של שיקום ריאתי קצר טווח, אך הובילו לתוצאות מנוגדות.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The International Journal of Chronic Obstructive Pulmonary Disease', מטרת החוקרים הייתה לקבוע האם תחלואה קרדיווסקולרית ומטבולית נלווית השפיעו על התוצאים ארוכי הטווח של תוכנית שיקום ריאתי (PR) ביתי בחולי COPD.
לצורך כך, החוקרים ערכו אנליזה רטרוספקטיבית על נתוניהם של 419 חולי COPD עוקבים אשר הופנו לתוכנית השיקום הריאתי של החוקרים בין ינואר 2010 ליוני 2016. תוכנית השיקום כללה מפגשים ביתיים מפוקחים פעם בשבועיים, כולל חינוך טיפולי ותמיכה בניהול העצמי (self-management), ותרגילי אימון ללא פיקוח ופעילויות גופניות בימים האחרים במשך 8 שבועות בסך הכל.
במסגרת המחקר נעשתה הערכה של יכולת הפעילות הגופנית (stepper test של 6 דקות [6MST]), איכות החיים (visual simplified respiratory questionnaire) וחרדה ודיכאון (hospital anxiety and depression scale) הוערכו בהתאמה, לפני (M0) ובסוף (M2) תוכנית השיקום הריאתית, וכן 6 (M8) ו-12 חודשים (M14) אחריה.
סיווג משתתפי המחקר (גיל ממוצע 64.1± 11.2 שנים, 67% גברים, mean forced expiratory volume in one secondי(FEV1) 39.2 ± 17.0% חזוי) נעשה לפי תחלואה קרדיווסקולרית (n=195), הפרעה מטבולית (n=122 ), או אף אחת מהמחלות הללו (n=102). לאחר תקנון נמצא כי כל התוצאים היו דומים בין הקבוצות בתחילת המחקר והשתפרו לאחר שיקום ריאתי, עם השפעה גדולה יותר ב-M14 בחולים עם הפרעות מטבוליות בלבד מבחינת מדד החרדה והדיכאון (− 5.0± 0.7 לעומת − 2.9± 0.8 ו- − 2.6± 0.6, p=0.021). השיפורים באיכות החיים וביכולת הפעילות הגופנית לא היו שונים באופן מובהק בין שלושת הקבוצות ב-M2 ו-M14.
לסיכום, מחלות קרדיווסקולריות או מטבוליות אינן מונעות מחולי COPD להשיג שיפורים משמעותיים קלינית מבחינת היכולת לבצע פעילות גופנית, איכות החיים, ומצבי דיכאון וחרדה עד שנה לאחר שיקום ריאתי ביתי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
